החלטה בתיק תת"ע 2276-05-12

מבוא

ענין לנו בטענה "אין להשיב לאשמה"

1.       הנאשמת מואשמת בנהיגה בשכרות מכוח סירובה להיבדק ובעקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף. הנאשמת הודתה בעבירת העקיפה וכפרה בעבירת הנהיגה בשכרות. ב"כ הנאשמת הסכימה להגיש את כל מסמכי תיק המשטרה ללא צורך בחקירת עורכם. לאחר הגשת המסמכים, עתרה בכתב לזיכוי הנאשמת בטרם זו תשיב לאשמה.

2.       לטענת ב"כ הנאשמת,  על אף כל הראיות שהוגשו ובהנחה שכל האמור בהם אמת, לא הוכחה אשמת הנאשמת מעל לספק סביר ויש לזכותה מעבירת הנהיגה תחת השפעת סמים, גם מבלי שתשיב לאשמה, הנימוקים לכך בתמצית הם כדלקמן:

·         החיפוש ברכבה של הנאשמת לא היה חוקי ועל כן יש לפסול את הראיות החפציות שנמצאו (כלי לעישון סמים, חומר החשוד כסם וסכין) וזאת בהתאם להלכת יששכרוב ( ע"פ 5121/98) ו הלכת בן חיים ( רע"פ 10141/09).

·         הדרישה להיבדק לא הייתה ברורה דיה ובנוסף לא הוסבר לנאשמת המשמעות המשפטית לסירובה.

·         הנאשמת עוכבה שלא כדין  - לא מולא טופס עיכוב.

·         לא בוצעה בדיקת מאפיינים ולא קוימו נהלי המשטרה. 

3.       המאשימה טענה בקצרה כי יש בראיות שהציגה כדי להרשיע הנאשמת בעבירת הנהיגה בשכרות, מכוח סירובה להיבדק ובעבירת העקיפה בקו הפרדה רצוף - מכוח הודאתה.

החיפוש היה חוקי - התעורר "חשד סביר"

4.      אצל השוטר גואדו אלבצ'או התעורר חשד  לפיו הנאשמת עברה עבירה. חשד זה מבוסס על התרשמותו של השוטר מהתנהגות הנאשמת,  לאחר שהורה לה לעצור בעקבות עקיפה בקו הפרדה רצוף. ב דו"ח הפעולה (ת/3) רשם כך :  "לאור הנסיעה הפרועה שלה סימני עצבנות והתחילה לרעוד וכמו כן עמידתה לא הייתה יציבה עורר חשד כי  היא נוהגת תחת השפעת סמים או משקה אלכוהולי ולכן בוצע חיפוש ברכב ..." .

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -חיפוש בגוף החשוד ונטילת אמצעי זיהוי) התשנ"ו-1996  (להלן: "חוק החיפוש")   מקנה לשוטר סמכות חיפוש במקרה של חשד סביר לביצוע עבירה. אני קובעת כי חשדו היה סביר נוכח התרשמותו מהתנהגותה ועל כן רשאי היה לערוך חיפוש ברכבה ובכליה. החיפוש היה בנוכחות הנאשמת ולא נרשמה התנגדותה.   

5.       ב"כ הנאשמת טוענת כי היה על הנאשמת ליתן "הסכמה מדעת" ורצונית, אולם הסכמה כזו נדרשת כאמור ע"י כב' הנשיאה בייניש בהלכת בן חיים, רק מקום ש אין סמכות חוקית לעריכת חיפוש, ואילו כאן, מקור הסמכות קיים בדין - קיומו של "חשד סביר" לביצוע עבירה ולכן הסכמת הנאשמת אינה דרושה.      

לשוטר היתה סמכות לדרוש מהנאשמת לבצע בדיקת שתן או דם

6.      סעיף  64ב(ב) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;...."

בהלכת בן חיים ( רע"פ 10140/09) נאמרו הדברים הבאים:

"מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש ביהמ " ש להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש . יחד עם זאת , התנאים בהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים להגדרה ממצה וחד - משמעית . יישום המבחן מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ועל ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש ".

יוצא אם כן כי טענות הנאשמת צריכות להיות מופנות לעניין אופן הדרישה להיבדק - האם עומד הוא בתנאי החוק ובהתאם - משמעות סירובה של הנאשמת.